חוק המארגנים

חוק המארגנים, הידוע גם כ"חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית (הגבלת פעולתם של מארגנים)", נחקק בשנת 2017 במטרה להסדיר את פעילותם של מארגנים (יזמים פרטיים) בתחום ההתחדשות העירונית ולמנוע ניצול של בעלי דירות. החוק נוצר כדי להגן על בעלי הדירות, במיוחד בפרויקטים של פינוי-בינוי, ולהבטיח שההליך יתנהל בצורה הוגנת ושקופה.
עיקרי החוק:
1.    הגנה על בעלי הדירות:
o    החוק מחייב את המארגנים לפעול בשקיפות וביושר מול בעלי הדירות ולא לנסות לנצל את חולשתם או את חוסר הידע שלהם בהליכים המשפטיים והעסקיים.
2.    הסכם מארגן:
o    החוק קובע כי כל מארגן צריך לחתום על הסכם מארגן ברור ומפורט מול בעלי הדירות, הכולל את כל התנאים וההתחייבויות של המארגן. החוזה צריך להבהיר את זכויות וחובות הדיירים והמארגן, כולל מה יקרה במקרה של סכסוך או אי-הסכמה.
3.    הגבלות על תקופת התחייבות:
o    החוק מגביל את תקופת ההתחייבות של בעלי הדירות כלפי המארגן (לרוב לתקופה של עד 3 שנים), כך שבעלי הדירות לא יהיו כבולים להסכם עם המארגן לזמן ממושך מדי.
4.    ביטול ההסכם:
o    החוק מאפשר לבעלי הדירות לבטל את ההסכם אם המארגן לא עומד בתנאים שנקבעו. זכות הביטול נועדה להגן על בעלי הדירות במקרים של התנהלות לא תקינה מצד המארגן.
5.    איסור על כפייה:
o    החוק אוסר על המארגנים להחתים דיירים בכפייה או באמצעים בלתי הוגנים, וקובע כללים לגבי איך ומתי ניתן לפנות לדיירים ולהחתים אותם על הסכמים.